אימי לילי | תמי קויפמן

כְּשֶׁהַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי מוֹלִיךְ אוֹתִי אַחֲרָיו

אֲנִי מִשְׁתַּהָה.

עַל חֶבֶל דַּק

מִשְׁתַּהָ ה.

הִשְׁתַּהֻיּוֹת

מְעוֹרְרוֹת בִּי כְּפִילוּת מְתַעְ

תַּעַת

תְּמוּנוֹת עוֹצְרוֹת מִלֶּכֶת

וַאֲנִי עוֹבֶרֶת

דַּרְכָּן

וְזוֹכֶרֶת.

עוֹד מְעַט יִדְלְקוּ פָּנָסֵי הָרְחוֹב

וְאוּכַל לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי

קוֹרֵא לִי לִי

לִי