המשפחה הייתה ועודנה מסגרת החיים ובית הגידול הבלעדי כמעט של בני אדם צעירים ובוגרים כאחד. היא מציאות החיים של רוב האנשים. המשפחה היא הקובעת במידה רבה את המציאות הנפשית, היחסים הבינאישיים והחוויה התרבותית של חבריה. המשפחה גם קובעת במידה רבה את המציאות החברתית המתעצבת מתפקודי המשפחה ומהתביעות והסוגיות שמציבה המשפחה כלפי החברה.
על פי מהותה משפחה היא מערכת אנושית הנמצאת בשינוי מתמיד. המשפחה היא מערכת של הזנה המחוללת תהליכי צמיחה וגדילה בכל היבטי החיים ולכל אורך החיים. ייעודה ועיסוקה באחזקה ובטיפול לשם גדילה, צמיחה ורווחה של חבריה במעגל החיים. פעילותיה כוללות בתוכן את השינוי ההתפתחותי של כל חבר במשפחה, ובה בעת, את השינוי במערכת כולה על פני מחזור החיים של המשפחה.
כדי שאלו יתאפשרו בחיי הפרט והמשפחה קיימים מוטיבים קבועים של: מחויבות, אחריות והשקעה. אלו מתלווים לצרכים קבועים, בסיסיים והתפתחותיים של בטחון ואהבה, זהות ושייכות, השפעה ומשמעות. לצד אותם מרכיבים קבועים מתחולל שינוי התפתחותי הן בחיי הפרט והן בחיי המשפחה כמערכת.
האנרגיות המאפשרות את קיומה של המשפחה ואת יכולתה לעמוד במילוי תפקידה ומשימותיה תלוי ביחסים הרגשיים המתקיימים בתוכה. תשתית קיומה הוא בנכונות, ובערבות ההדדית לנתינה ולהשקעה.
מקורות כוח אלו נתונים כל העת להשפעות  חיצוניות מסביבת החיים של המשפחה ומתוך המשפחה בפועל. השפעות המחוללות שינויים. לעיתים,שינויים אלו, פוגעים בחוסנה, יציבותה וכוחה של המערכת המשפחתית.

ישנן גישות רבות המתייחסות למערכת המשפחתית. כדי להבין את התמודדות המשפחה כאשר מופר האיזון ונוצר מצב של משבר בחרתי לגעת בשתי גישות שדרכן אנסה לנתח את התהליך שעוברת המשפחה בהתמודדות שלה עם המשבר.
האחת היא הגישה המערכתית הרואה את המשפחה כמערכת חברתית והשנייה היא הגישה ההתפתחותית הרואה את התפתחות חברי המשפחה והתפתחות המשפחה כמערכת במעגל החיים.

המשפחה כמערכת חברתית
כדי להבין את ההתנהלות בתוך המשפחה אתייחס  למספר עקרונות בסיסיים המתייחסים למערכת המשפחתית :

יחסי גומלין
הגישה המערכתית הרואה את המשפחה כיחידה חברתית מאורגנת ולא אוסף של פרטים שכל אחד מחבריה תלוי בשאר חלקי המערכת. דהיינו המשפחה היא מערכת שבה כל אחד מחבריה משפיע על השאר ומושפע מהם.
חברי המשפחה תופסים עמדות (תפקידים) שונים ומקיימים מערכת של תלות הדדית. שינוי בהתנהגות של אחד מחבריה מוביל לשינוי בהתנהגות של החברים האחרים.

איזון:
המערכת שומרת על קיומה באמצעות מנגנון השואף לאיזון. המשפחה היא ארגון השואף לאיזון ומסתגל.  איזון ברמה האישית ואיזון ברמת יחסי הגומלין בין חברי המערכת. באמצעות איזון זה מנסה המערכת להתמודד עם שינויים חיצוניים, פנימיים, שינויים מערכתיים של כל חברי המשפחה ושינויים אישיים.
האיזון שומר על המערכת מפני התפרקות והוא נועד לשפר את רמת הארגון של המשפחה על ידי ביסוסם ומיסודם של דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם והם בעלי יכולת של תיקון עצמי כדי לשמר את קיומם.

חוקים
המשפחה מתפקדת כקבוצה חברתית המקיימת יחסי תלות הדדיים בים חבריה, שנשלטים באמצעות חוקים גלויים או סמויים של המערכת. החוקים נבנים מתוך הכוחות הפועלים בתוך המשפחה וכן מושפעים מנורמות וערכים חברתיים. גם הקשר עם מוסדות וארגונים שמייצגים את חוקי החברי מקרין על התנהלות המשפחה.

תוך אישי, בינאישי, מערכתי
התפיסה המערכתית תתבונן בחלקים של הפרט ועולמו התוך אישי, בחלקים של היחסים בין הפרט לסביבתו ובתפקודה של המערכת (המרחב המשפחתי). לכן כל שינוי ושלב בחיים המשפחה כולל בתוכו מרכיבים רבים.
המודל המערכתי מחייב התבוננות משולבת במשפחה – השפעת הקבוצה על הפרט, וכן השפעת הפרט על מערכת היחסים במשפחה. שני התהליכים הללו שלובים זה בזה ויש להתבונן בשניהם כדי להבין את התנהגות המשפחה כקבוצה חברתית אחת וכדי לקבל את מירב המשמעות של התנהגות הפרטים במשפחה.

היזון חוזר – משוב שלילי ומשוב חיובי
הקשרים בתוך המערכת המשפחתית פועלים כיחסי גומלין. אינטראקציה מעגלים ולא ליניארית. ההיזון החוזר מאפשר למערכת ולפרטים לפעול במרחב שיש בו גירוי – תגובה.
המשוב השלילי נועד לשמר את המערכת ללכד אותה ולשמור על יציבותה.
המשוב החיובי מעודד ומגביר את השוני והרב גוניות של המערכת ונועד לגרום לשינוי במערכת עצמה וביחסי הגומלין בינה לבין מערכת אחרות.

שינוי
התפתחות ושינוי הם תהליכים בסיסיים במערכות פתוחות. יכולת התפקוד של המשפחה תלוי ביכולתה להשתנות ולהתפתח כדי להסתגל למטלות התפקודיות שהמציאות הפנימית והחיצונית מציבות בפניה. המטלות יכולות להיות אינסטרומנטאליות ומטלות פסיכולוגיות.
ולמשימות פסיכולוגיות.
ההנחה הבסיסית היא כי משפחות מסתגלות זקוקות הן ליציבות(אך לא נוקשה מידי),והן ליכולת של שינוי (אך לא גמישה מידי) כדי לשמור על המשפחה כמערכת מאורגנת שמסוגלת לממש את משימותיה.
המערכת המשפחתית תישאר יציבה כל זמן שהסביבה אינה משתנה או כל זמן שחלקיה הפנימיים אינם משתנים. הפרטים שבונים את המערכת המשפחתית גדלים ומתבגרים הן ע"פ בשלות ביולוגית והן ע"פ ציפיות חברתיות – תרבותיות.
שינויים שקורים באופן הדרגתי שהפרט יכול להיערך לקראתם שונים משינויים פתאומיים שנחווים כטראומה.
קואליציות ותת – מערכות
המשפחה הינה מארג של תת מערכות. כל חבר במשפחה הינו תת מערכת בפני עצמו כלפי שאר חברי המשפחה. תת המערכות מאורגנות לפי חלוקה של מין (נשים גברים), גיל, (ילדים הורים), לפי תחומי עניין ועוד. במבנה נוצרות קואליציות שמבוססות על תפקיד, עניין. תת המערכות מאורגנות באופן היררכי, חלקן יציב וחלקן גמיש ונתון לשינויים. רמת הלכידות במשפחה מבטאת את דרגת הקשר והפירוד בין בני המשפחה, הין תת המערכות בינן לבין עצמן ואת המבנה ההיררכי שמלכד את תת המערכות למבנה אחיד.

גבולות וחוקים
המשפחה היא יחידה פתוחה יחסית, השומרת על גבולותיה. הגבולות בתוך המשפחה, המבחינים בין תת המערכות, והגבולות החיצוניים המבחינים בין המשפחה לסביבתה החיצונית, נשלטים ע"י חוקים גלויים או סמויים. הגבולות מסמנים טריטוריה, מרחב רגשי, קרבה, מעורבות, , חלוקת התפקידים.
האינטראקציות ההדדיות מוסדרות ומכוונות ע"י דפוסים יציבים יחסית של התנהגות, שחוזרים על עצמם כשהם נשמרים ע"י המשתתפים. חוקי המשפחה מטרתם לארגן את פעולת הגומלין ולשמור על מערכת יציבה יחסית. בהירות הגבולות במשפחה מותנה בחוקיה. מתקיים איפה מערך חוקים או נורמות גלוי וסמוי המכתיב ומסדיר ומגביל את דפוסי היחסים ודפוסי ההתנהגות של הפרט במשפחה. חלקם של חוקים אלו אחראי על ארגון ומבנה המערכת מבחינת היררכיה בין תת המערכות, חלקם מהוה ציפיות הדדיות או חוזים גלויים וסמויים שקובעים את היחסים בין חברי המשפחה ובינם לבין הסביבה, חלקם מסדיר חלוקת תפקידים.

תקשורת
התקשורת במשפחה משודרת באמצעות שני ערוצים בו זמנית. האחד מגדיר את תחום התכנים(השפה, החלק המילולי), והשני תחום היחסים (חלקים שאינם מילוליים, שפת גוף, אינטונציה). הנחת היסוד היא כי לכל התנהגות יש מסר שמטרתו להשפיע על הזולת. בין אם ההתנהגות גלויה או סמויה, מילולית או בלתי מילולית. דפוסי התקשורת הנבנים במשפחה חוזרים על עצמם במידה של קביעות יחסית. והם מהווים מעין אסטרטגיה שמאפשרת לכל חברי המשפחה להתמודד עם לחצים פנימיים וחיצוניים שהמשפחה צריכה להסתגל אליהם.

המשפחה כמערכת התפתחותית
המערכת המשפחתית פועלת לקראת מימוש מטלות התפתחותיות שונות שמחיבות שינויים במבנה המשפחה לאורך מעגל החיים שלה. המטלות ההתפתחותיות של המשפחה נובעות מהכוחות הפנימיים שבה ומהשפעות סביבתיות שמחוצה לה.
המערכת המשפחתית כוללת בו זמנית תהליכים המובילים לשינוי והתפתחות מחד ותהליכים משמרים ומייצבים מאידך.
שלבי ההתפתחות של המשפחה כוללים תקופות של יציבות ואיזון יחסי ותקופות מעבר שמאופיינות לעיתים בחוסר איזון וערעור המבנה הקיים לקראת בניה של מבנה משפחתי מסתגל יותר.
שלבי ההתפתחות של המשפחה לאורך מעגל החיים מציבים בפני המשפחה משימות התפתחותיות, שביצוען כרוך בתהליכים של צמיחה, גדילה ושינוי וכן בתהליכים של פרידה, אבדן וצמצום.
הגישה ההתפתחותית מדגישה את יכולת המשפחה להסתגל לשינויים פנימיים התפתחותיים, וחיצוניים סביבתיים כקריטריון הטוב ביותר ליכולת התפקוד של המשפחה בשלבי החיים השונים.
הנחת היסוד של הגישה ההתפתחותית היא בתפיסה דינאמית של המשפחה השואפת לאיזון ויציבות יחסית בשלבי התפתחות שונים, תוך יכולת לעבור תקופות מעבר של חוסר איזון המובילות לארגון מחדש יחסית של שלבי ההתפתחות הבאים.
הסתגלות המשפחה מצביעה על הגמישות ויכולת השינוי של המערכת המשפחתית.
חלק מתקופות הלחץ והמשבר במשפחה הן תוצאה של תקופות שינוי ומעבר נורמטיביות של המשפחה העוברת משלב התפתחותי אחד למשנהו. (תהליכי "עזיבה", תהליכי  "כניסה", )
בעייתה של המשפחה שאינה מתפקדת נובעת בין היתר מאי יכולתה להסתגל לשלב ההתפתחות הבא כשהיא משמרת בנוקשות את תהליכי האיזון ודפוסי האינטראקציה של השלב הקודם.

מעגל חיי המשפחה  – שלבי התפתחות המשפחה (ע"פ קרטר ומגרולדריק)
שלבים צנטריפטליים – מתקרבים, שלבים צינטרפוגליים – מתרחקים

שלב ראשון
יציאת הצעיר לחיים עצמאיים משלו. שלב הצעיר הבודד.
מעבר ליחסי הורה בוגר, ליחסים יותר סימטריים, היערכות מחדש סביב נושאי תלות עצמאות, יצירת נפרדות וייחודיות של הצעיר ביחס למשפחתו. וקבלתם אותו כבוגר ונפרד. הסתגלות המערכת ל"יציאה" ולהתארגנות פנימית.

שלב שני
יצירת המשפחה החדשה, נישואין של בני הזוג .
גבולות חדשים בין המשפחה הגרעינית למורחבת, יצירת גבולות בין הזוג הנשוי לבין המשפחה המורחבת. שינוי תפקידים, שינוי הקשר עם בני המשפחה והיערכות לקשרי משפחה חדשים, בניה וביסוס של מערכת היחסים בין בני הזוג, שמירת האוטונומיה של כל אחד מבני הזוג בתהליך הקרבה והשותפות תוך הימנעות מיצירת תלות וסימביוזה.

שלב שלישי
משפחה עם ילדים צעירים.
המעבר להורות – היריון, לידה ושלב הינקות, המעבר מדיאדה לטריאדה.
ביסוס המבנה המשפחתי ומימוש תפקידי ההורות מתקופת הינקות של הילד הראשון עד תום תקופת גיל הילדות המאוחרת שלו. (גבולות, תפקידים ועיצובם, הורות וזוגיות, תת מערכת ילדים – תת מערכת הורים, יחסים בינדוריים, חוקים ונורמות, דפוסי תקשורת, גבולות עם המשפחה המורחבת.

שלב רביעי
גיל ההתבגרות, אמצע הנישואין
המשפחה עם ילדים בגיל ההתבגרות.שלב חיפוש הזהות הנפרדת של המתבגר מהוריו, שינויים והגמשת הגבולות, שינויים בדפוסי האינטראקציה והקשר בין ההורים לילדים, יצירת מערכת "טובה דיה" שתאפשר תהליך של אינדוידואציה שיוביל לבשלות ובגרות. תוך הימנעות מנפילה לניתוק או למיזוג. שלב אמצע החיים של ההורים, העברת מוקד הכוח מדור ההורים הראשון (סבא וסבתא) לדור ההורים השני,

שלב חמישי
שלב העזיבה של ילדים בוגרים, יציאת הצעירים לחיים עצמאיים. (הקן המתרוקן) שלב ארוך יחסית. ראשיתו בעזיבת הילד הראשון את בית ההורים וסיומו עם עזיבת הילד הצעיר ביותר.
"כניסות" של חברים חדשים למשפחה, (חברויות, נישואין, לידת נכדים),המערכת הורית מקבלת תפקיד נוסף של סבא וסבתא, נבחנת רמת הלכידות: מחד המחויבות והנאמנות של דור הבנים למשפחה הגרעינית, דאגה לדור ההורים מחד ומאידך צורך להיות מחויב למשפחה שהקים. דור ההורים מחויב יותר להוריו שנעשים קשישים ולעיתים מוגבלים, מושג הלכידות והנאמנות (בוז'ורמני נאג') מסביר כיצד המשפחה שומרת על המשכיות. יחסי ההורים משנים את מוקדי העניין מהורות לזוגיות יש אפשרות לבסס מחדש את הקשר הזוגי ובמקביל לממש שאיפות ומטרות שלא התאפשרו בגלל החובות של גידול הילדים.

שלב שישי
המשפחה בשלב החיים המאוחר, יציאה לפנסיה, המשפחה עם ילדים בוגרים, שנות הזקנה.
קשרים עם דור הילדים הקשר הבינדורי צריך להיות ברמה טובה דיה לא ניתוק מוחלט ולא צמידות גבוהה כדי שכל דור יתפקד היטב במרחב הפסיכולוגי של היחידה הדורית שאליה הוא שייך.
מוות

דחק – משבר – שיקום והחלמה
מצבי לחץ משפחתיים הם חלק אינהרנטי ובלתי נמנע מחיי כל פרט וכל משפחה. פטרסון ומקובין (83), מגדירים מצב לחץ משפחתי כאירוע חיים שהיחידה המשפחתית נחשפת אליו ועשוי לגרום לשינוי בה כיחידה חברתית.
ע"פ פרלין וחב', (81), מצב דחק נובע משני מקורות או תנאים :
א. הופעה של אירוע מסוים.
ב. קיומו של מצב בעייתי מתמשך. ע"פ תפיסה זו מתקיימים שני סוגי לחץ במשפחות:
א. לחץ כרוני – משפחות עם קשיי התמודדות שכל משבר נוסף מוסיף לקושי. במשפחות אלו נדרשת תמיכה מרובה כדי שיוכלו להמשיך ולתפקד.
ב. לחץ מצרפי – משפחות שבדרך כלל תפקדו היטב לפני המשבר והן נוטות להתארגן בין המשברים.
חלוקה נוספת מתייחסת ל:
משברים התפתחותיים נורמטיביים במשפחה – השיטה מתייחסת לאותן תקופות מעבר במחזור החיים של המשפחה המעוררות צורך בעמידה בפני משימות חדשות, לימוד והתנסות ראשונית במשימות התפתחותיות עיקריות, כאשר ההצלחה בעמידה במשימות אלו תביא יציבות ואיזון למערכת המשפחתית ויכולת לעבור לשלב הבא ואילו אי מילוי או כישלון במילוי המשימה יכול להביא למצב פתולוגי לכלל המערכת ולפרטים שבה.
משברים התפתחותיים נסיבתיים – מעגל החיים כולל לעיתים גם אירועי חיים בלתי נורמטיביים שמשנים את קצב ההתפתחות של המערכת. במצבים אלו שלבי ההתפתחות של המשפחה אינם נמצאים בהלימה ובהתאמה עם הציפיות והנורמות החברתיות שמאפיינות את מעגל החיים המקובל. אירועים כמו: תהליכי פירוד של זוג נשוי, גירושין, מוות, נכות ומחלה כרוניים, הגירה, משבר כלכלי חריף. הסתגלות חברי המשפחה בשלבי ההתפתחות השונים תלויים בשילוב של שינויים נורמטיביים (שינויים התלויים בעיתוי ובגיל חברי המשפחה), עם שינויים בלתי נורמטיביים שמשפיעים על רמת החרדה, הלחץ, וההתמודדות של חברי המשפחה. (קרטר ומקגולדריק אצל מזור (83).
ההנחה הבסיסית היא שהמתבונן על הסתגלות המשפחה ומימוש משימותיה בכל שלב התפתחותי, צריך לקחת בחשבון בו זמנית: גם את התהליכים הנורמטיביים, אירועים בלתי נורמטיביים ועולמה הפנימי של המשפחה בקונטקסט החברתי שבו היא מצויה.
ככל שרמת הלחצים גבוהה, רמת החרדה במשפחה עולה ויכולת ההסתגלות והתפקוד שלה יכול להיות בעייתי יותר.

משבר משפחתי על רקע אורגני
הנחת היסוד קובעת כי קיים מרכיב ביולוגי הגורם למצוקה הנפשית. הגורם האורגני עלול לגרום במישרין להפרעה נפשית או בעקיפין ליצירת תגובה נפשית לנכות פיזית, מוחית או פריפרית. הלחץ המוטל על המשפחה ועל הפרטים שבה בשל המוגבלויות התפקודיות, הרגשיות והקוגניטיביות הבינאישיות והתוך אישיות, במערכת ובקשרים עם החוץ, מהווים גורמי לחץ שעלולים להביא למשבר משפחתי.
מסטרס ואל ,אצל פדהצור (94), סוקרים את מערכת היחסים במשפחה כאשר אחד מילדיה חולה במחלה כרונית. לדעת המחברים המחלה משפיעה על היחסים בין ההורים, מגדילה את הלחצים במשפחה ופוגמת בתקשורת בין החברים. הלחצים כוללים דאגה כלכלית, בושה, מגבלות חברתיות, בעיה בניידות, בעיות המתעוררות אצל האחים הבריאים.
נבון, (98), קובע כי במשפחות נוצרת "נוקשות קוגניטיבית" – הפרעה חד – רעיונית., לפיה נוצר קיבעון תוך נפשי ובינאישי של תשומת הלב בנושא המחלה. נוצרת נוקשות, בני המשפחה נכנסים לתפקידים סטריאוטיפיים, משקיעים יותר ויותר אנרגיה בשימור הנורמות והגבולות המשפחתיים ובכך פותחים פתח להגבלה ביכולת לביטוי עצמי, במתן לגיטימציה למרחב מחיה אישי, ובעידוד דיפרנציאציה.
שני תחומים עיקריים במבנה המשפחתי נפגמים: הלכידות וההסתגלות המשפחתית. היכולת של המשפחה לשנות את מבני הכוח שלה, התפקידים והחוקים המקובלים במשפחה כתגובה לאירוע מלחיץ או לחץ מתמשך, מושפע מגורם הלחץ ומאיך המשפחה תופסת את גורם הלחץ, מהמשאבים האישיים, המשפחתיים והסביבתיים – קהילתיים ומאיך שבני המשפחה והמשפחה כמערכת תופסת משאבים אלו. (מודל ה abcx  של פטרסון ומקובין).

מדדי האבחון לקראת התערבות כוללים התייחסות ל:
עוצמת המחלה ואופייה.
השלב בו נמצאת המשפחה.
משאבי האדם או המשפחה.
עוצמת הפגיעה במעגל החיים.
רמת ההתמודדות עם סטיגמה ובושה.
אבחון ע"פ המדדים הפסיכו חינוכיים.

מודלים להתערבות
מודלים רבים פותחו כדי לאפשר לחולה ולמשפחתו להתמודד עם המצב המשברי:

התערבות ע"פ הגישה הפסיכו חינוכית – אצל טוקר ואח' (95),:  מתייחסת להתערבות במימד מערכתי משלושה היבטים: הדחק המשפחתי, עיבוד האבל והאובדן והשיקום המערכתי והאישי של בני המשפחה.
הגישה מתייחסת ל EE – EXPRESSED EMOTION – רגשות מובעים – אוירה משפחתית. ורואה כיצד ה – EE יכול להשפיע על מהלך המחלה, תפיסה שחוללה שינוי מראיית היחסים המשפחתיים כבעלי חשיבות אתיולוגית. (שנות ה 50  עד ה – 60)
בראון ושות', מוס, קבעו מדדים לבחינת האווירה המשפחתית המשפיעה על ההתמודדות האישית והמשפחתית: ביקורתיות. עוינות, מעורבות יתר, חום, הערות חיוביות.
מודל ה"אי – מחלה" של נבון (98), : מציע עבודה עם החולה הרואה חשיבות במעבר מטיפול בנושאי ה"מחלה" לנושאי ה"אי – מחלה"
אליצור, (99), מתאר התערבות מערכתית אינטגרטיבית בהפרעות גוף – נפש שניתן ליישם את עקרונותיה במצבי משבר הקשורים לחולי ונכות. ההתערבויות מתבצעות תוך התייחסות לדפוסי היחסים המבניים של המערכת ולנרטיב של המחלה. המודל מדגיש את חשיבות יצירת ברית עבודה עם המשפחות שמאופיינת בשלושה שלבים עיקריים: מעורבות, שותפות והעצמה. מתוארים שלושה סוגי התערבויות: 1. בניית מערכת טיפולית מקיפה השומרת על תהליכים חיוניים במשפחה ויוצרת קשר התומך בשינוי. 2. הפסקה של תהליכים בלתי תקינים, במיוחד המיקוד החד – רעיוני במחלה ודפוסים בינאישיים המשמרים יחדיו את תפקיד החולה. 3. פתיחת כיוונים חדשים להתפתחות נורמטיבית, שיפור איכות החיים ומילוי החלל שנוצר כתוצאה מהפחתת העיסוק במחלה.

עמידות משפחתית – ( family resilience)
יותר מעשור קיימת מגמה לפענח את הגורמים המביאים פרטים ומשפחות מסוימות להתמודד ואף להתפתח ולהיתרם תחת תנאים לא מיטיבים. מושג מרכזי שעולה הוא עמידות.
עמידות מוגדרת כיכולת שמגלים יחידים ומשפחות להתאושש ממצוקה ו"לחזור לעצמם", מחוזקים ועם יותר משאבים, הגם שלא בלי "שריטות". וולש, (98), מתארת עמידות משפחתית כיכול שמגלות משפחות כיחידות תפקודיות להסתגל לאירועים מעוררי דחק ולהתאושש ממצוקה וממשבר, כשבידיהן  יותר משאבים וכשהן יותר מחוזקות.
בדיונים העוסקים בהבנת מושג העמידות קיימת הסכמה באשר לשני תנאים הכרחיים שחייבים להתקיים כדי שאפשר יהיה לדבר על עמידות: חשיפה לאיום משמעותי או למצוקה חמורה והשגה של הסתגלות טובה גם אם במידה של פגיעה בתהליך התפתחותו של הפרט.
מחקר שעסק בניתוח מאפייני התמודדותן של משפחות נפגע הנפש מעלה כי:
עמידות נתפסת:
כבעלת אופי התפתחותי תהליכי.
עליות ומורדות נתפסות ע"י בני המשפחה כחלק אינטגראלי ובלתי נמנע של ההתמודדות עם המחלה הקשה.
העמידות נרכשת במציאות רווית סתירות:
דאגה לרווחה האישית – משפחתית – דאגה לרווחתו של נפגע הנפש.
קיים חשש מאבדן כוחות והתמוטטות, דאגה לבני המשפחה הבריאים ולזכותם לנהל אורח חיים עצמאי. מנגד, צו מוסרי, תחושת אין ברירה ומחויבות הטבועה בקשרי דם. מניעים את הנטייה לדאוג לרווחת נפגע הנפש.
שליטה – חוסר שליטה.
חוויית שליטה – חוסר שליטה מלוה את המשפחה בהקשר של השלטת סדר במצבים ו או בנסיבות חיצוניות (המחלה בעלת מרכיב ביולוגי, המערכת הפסיכיאטרית, החוקים הרפואיים) ובהקשר של הסדר הפנימי. מאבק על שליטה עצמית, שליטה על שפיות, שליטה על הסדר המשפחתי שיוצא משליטה.
רצון לטפל בנפגע הנפש – רצון להעביר את הטיפול בו לגורם חיצוני  – מקצועי.
שאלות הנוגעות למחויבות ונאמנות מתעוררות. מצבים הדורשים אשפוז כפוי, החלטה על העברת הטיפול לגורמים בקהילה (דיור מוגן), החלטה על פניה לביטוח לאומי, טיפול תרופתי והכנסת גורמים מטפלים לבית, אלו ועוד מהווים שאלות המעוררות בלבול ורצונות סותרים ביחס לרצון לטפל בבן המשפחה החולה. העברת הטיפול לגורמים מקצועיים מגיעה לעיתים כשהמערכת קורסת ומוכנה לשקול פתרונות נוספים מצד הגורמים המקצועיים אך מתלווה לכך תחושת אי נחת על מה שיכול להיתפס כהזנחת ערך הערבות ההדדית.
לרחם/לאהוב – לכעוס/לא לאהוב
הטיפול בנפגע הנפש גובה מחיר פיזי, כלכלי וחברתי כבד ביותר. במהלך הטיפול נעים בני המשפחה על פני רצף של רגשות קוטביים: אהבה, חמלה ורחמנות אל מול כעס, תחושת החמצה, תסכול, אכזבה עלבון ורצון לנקום.

דרכי התמודדות
היכולת של בני המשפחה להתנהל בין הסתירות והערכה מתמדת של המצב מביאים לפיתוח עמידות אישית ומשפחתית.
שלבים:
דרכי התמודדות המכוונות לשמור על הקיים. (כולל שלבים שעוברת משפחה בהתמודדות עם גילוי המחלה, ניסיון לנרמל ולתת משמעות לתופעה, עד התאוששות ראשונית – תפקוד הישרדותי. ההתאוששות מתוארת כמאבק הרואי להצלה עצמית ומשפחתית.
דרכי התמודדות לפתרון בעיות ולטיפוח הרווחה האישית והמשפחתית. כולל דאגה להמשך התפתחות אישית ומשפחתית, לגיטימציה לרצונות וצרכים אישיים ומשפחתיים, תמורות בתפיסת העולם של המשפחה (כמו שינוי סדרי עדיפויות).
פיתוח עמידות כולל:
פיתוח ייעוד בחיים ומסלולי התפתחות אישיים כתוצאה מההתמודדות עם המחלה.
רכישה והפעלה של כישורים ויכולות.
זיהוי תרומות אישיות ומשפחתיות: תמורות הנוגעות לגילוי ופיתוח של יכולות אישיות, אימוץ דרכי התמודדות אפקטיביות ומותאמות לנסיבות, תמורות במרחב החברתי. גורמים אישיים שנמצאו תורמים לפיתוח עמידותם של בני המשפחה: אוטונומיה רגשית, תחושת יכולת עצמית, גמישות ונחישות, אחריות אישית ומחויבות מוסרית – חברתית, אופטימיות, נטייה לחיות את הרגע ולפתח ייעוד בחיים.
תרומות משפחתיות כתוצאה מההתמודדות עם המחלה. דפוסי התארגנות משפחתיים המסדירים יחסי קרבה, דאגה הדדית, תקשורת פתוחה, ישירה וכנה, גמישות, שיתוף פעולה בין בני המשפחה ותמיכה משפחתית תורמים לפיתוח עמידות.
במחקר נמצא כי:
עמידות אינה כוללת בהכרח את כל בני המשפחה בזמן נתון. חברים בעלי תפקוד גבוה מצליחים להדביק בני משפחה אחרים בנכונות לעשות למען נפגע הנפש ולמען עצמם.
קיימת תלות בין רווחה אישית (סימן לעמידות), לבין רווחתו של אחר משמעותי. (לגיטימציה לרווחה האישית כבעלת זכות קיום עצמאית).
עמידות הינה תוצר העולה מתוך מציאות רווית סתירות.

כתבה והכינה – תמי קויפמן
הרצאה בנושא.
בדיקת עמדות של משתתפי ההרצאה בנוגע ל:
אפיין את השלב האישי במעגל החיים בפרוץ המחלה.
אפיין את השלב המשפחתי במעגל החיים.
אפיין את הפגיעה ברמה האישית וברמה המשפחתית.
אפיין דרכי התמודדות אישיים ומשפחתיים בהתאם לשלב בו פרצה המחלה, לשלב בהווה.
כיצד נערך הפרט ומשפחתו לשלבים הבאים במעגל החיים. (האישי והמשפחתי)

 

השארת תגובה