משפחה במשבר – חולי נפשי במשפחה

לחץ משפחתי

 

אירוע חיים שהיחידה המשפחתית נחשפת אליו ואשר עשוי לגרום לשינוי בה כיחידה חברתית.

 

סוגים של מצבי לחץ:

 

נורמטיביים, צפויים, ברי ניבוי הנובעים ממצבי מעבר ושינוי התפתחותיים.
מצבי לחץ נסיבתיים, פחות נורמטיביים ופחות צפויים.

מצבי לחץ הנובעים מגורם אורגני.

מצבי לחץ הנובעים מחשיפה לטראומה – חד פעמית או מתמשכת.

 

אנו מבחינים בין:

 

משבר קצר מועד לבין משבר מתמשך.
השפעות המשבר לטווח קצר והשפעותיו לטווח ארוך.
מצב משברי חד פעמי לבין מצב משברי חזרתי.

 

מחלת נפש אצל בן משפחה היא גורם דחק מתמשך המתבטא בשתי רמות מרכזיות:

 

עומס אובייקטיבי: ה"מחירים" שמשפחה משלמת מול המצב שהשתנה כמו: נטל כלכלי ופיזי, פגיעה ביחסים בינאישיים ויחסים חברתיים, שינויים בחלוקת תפקידים ובמשאב הזמן, פגיעה במעגל החיים הנורמטיבי.

עומס סובייקטיבי: ה"מחירים" הרגשיים – אישיים שבני המשפחה משלמים בשל המשבר כמו: רגשות קונפליקטואליים של פחד, חוסר אונים, דאגה, כאב, בושה, אבדן לצד דאגה, אמפתיה, מעורבות, הזדהות וחמלה.

ההתמודדות המשפחתית במצבי משבר כוללת את מכלול הדרכים שבאמצעותם המשפחה כיחידה מגיבה למצבי הלחץ, המנגנונים שהיא מפעילה והדפוסים האופייניים לה. להתמודדות מימד קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי.

 

מדדי אבחון של המצב המשברי

 

עוצמת המחלה ואופייה.

השלב בהתמודדות עם המחלה.

השלב ועוצמת הפגיעה במעגל החיים המשפחתי.

משאבי האדם והמערכת המשפחתית – היכולת להתארגן סביב משברים, ניסיונות העבר.
היכולת לשאת אי ודאות.

משאבים כלכליים, חברתיים, אישיותיים.

רמת ההתמודדות עם סטיגמה ובושה.

יכולת המשפחה לחיות חיים מעבר למחלה.

אבחון ע"פ המדדים הפסיכו חינוכיים.

אבחון ע"פ המדדים הפסיכו – חינוכיים – (סיכוי גבוה/נמוך למשבר חוזר)

 

סיכוי גבוה למשבר חוזר:

 

אי לקיחת תרופות.
מגע קרוב.
"רגשות מובעים" גבוהים: ביקורתיות, עוינות, מעורבות יתר.

סיכוי נמוך למשבר חוזר:

 

לקיחת תרופות.
מגע מועט.
"רגשות מובעים" נמוכים: הערות חיוביות, חום, גבולות ברורים.

השלב בו נמצאת המשפחה והחולה טרום שינוי הוא משתנה חשוב לפרוגנוזה שתקבע את יכולת המשפחה והחולה לחולל שינוי

 

מהם הגורמים האחראים על שלומן של משפחות החשופות למצוקה?

מה מבחין בין אלה המצליחים להישאר "בריאים" לבין אלה שאינם מצליחים?

מהם הגורמים החוסמים את היכולת האישית והמשפחתית לחולל שינוי ומהם הגורמים המקדמים יכולת זו?

 

גורמים המשמרים את המצב הקיים (גורמים מעכבי שינוי):

 

מאחורי כל התנהגות "סימפטומאטית" נמצאים מקורות אנרגיה ה"מתדלקים" אותה.

 

1.כמות ואיכות תשומת הלב המוקדשת על ידי בני המשפחה והחולה להתנהגות הסימפטומאטית של "הפציינט המזוהה".
2.כמות ואיכות תשומת הלב המוקדשת על ידי גורמים סביבתיים משמעותיים להתנהגות הסימפטומאטית של "הפציינט המזוהה". ("הנשמות הטובות")

הבעיה והתגובה עליה הופכות לכלא שמבודד את החולה ומשפחתו

 

1.טיפול שהופך לקביים המגבירים את חוסר האונים של החולה ובני משפחתו.
2.אי התאמה בין קצב השינוי המוכתב (מבחוץ או מבפנים), לבין קצב השינוי האפשרי.
3.חווית כשלון מתמשכת שהופכת לנבואה נלמדת שמגשימה את עצמה.
4.בחירת עיתוי לא נכון בביצוע השינוי.
5.תקווה והשפעתה על היכולת לחולל שינוי.

 

גורמים מקדמי שינוי

 

מושג התקווה

 

ציפיות של הפרט לעתיד ביחס לעצמו ולחייו. (בק)

תהליך שפניו נשואות אל העתיד. (מנינגר)

תהליך המתבונן בעתיד וכולל התמודדות עם משימות ומטרות תוך הבנת פשרן ומשמעותן. (פרנקל)

תהליך נפשי פעיל המתעורר בתגובה לאיום במגמה להתמודד עימו.(לזרוס)

תקווה כמפתח להתמודדות, המחייבת משאבים רבים יותר מאלה הזמינים לאותו אדם. (לזרוס ופולקמן)

תקווה כעל "איזור מוגן": אי של בטחון בים של דאגות ופחדים. (ברזניץ)

אנשים עם רמת תקווה גבוהה:

נוטים לחולל שינויים בחייהם. נהנים מחתירה למטרות, מאתגרים וממאמץ.
עם הצבת המטרה מתעורר אצלם רגש חיובי והתלהבות.
מאמץ מלווה ברגשות ומחשבות חיוביים.
לקיחת אחריות מעודדת הרגשה טובה ומחזקת את הדימוי העצמי.
אנשים עם רמת תקווה נמוכה:

מפקפקים לגבי יכולתם להציב מטרות ולחולל שינוי.
מתקשים לגייס כוחות להתמודד עם שינויים וקושי.
עם הצבת המטרה מתעוררים רגשות ומחשבות ששולטים בהם פחד, חוסר אונים, אי נוחות וחרדה.
המחשבה על השינוי העתידי מעורר דכדוך ודחק נפשי.

· תקווה היא משאב אישי, כוח פנימי הניתן לפיתוח, טיפוח והעצמה והוא חיוני להתמודדות עם קשיים, בחירת מטרות ועשיית שינוי בכוון הרצוי.
· תקווה היא אקטיבית ולא צפייה פסיבית שהדברים יתרחשו.
· "עבודת תקווה" משמעותה חשיפה ללחץ ולאיום והתמודדות עימם.

שינוי ומעברים בחיים הם מולדים, הכרחיים ובלתי נמנעים.

השאלה הנשאלת היא לגבי הכוון הרצוי:

ההתערבות נוגעת ליכולתו של האדם / המשפחה להניע את השינוי בכוון הרצוי

 

שינוי מתרחש על פני חמישה שלבים:

 

1. טרום מודעות – שלב שבו אין כל כוונה לשינוי התנהגות בעתיד הנראה לעין.
2. מודעות – הכרה בבעיה. עדיין אין מחויבות לפעולה.
3. הכנה – שלב המחבר כוונה ופעולה. קביעת מטרות, בחירת תכנית פעולה והתחלת יישום.
4. פעולה – שינוי התנהגות או שינוי הסביבה כדי להתגבר על הבעיה.(שינוי ממעלה ראשונה ושינוי ממעלה
שנייה)
5. ייצוב – עבודה על ההישגים ועל מניעת "התחלקות" לדפוסים הקודמים.

 

 

פיתוח עמידות = שינוי בכוון הרצוי

 

עמידות: היכולת להגיב באופן יעיל למצבים שמחלת הנפש ומצבו של נפגע הנפש מזמנים, וכן, היכולת לתפקד נוכח קשיים.

 

עמידות: תהליך של השבת כוחות שהתערערו, ו/או פיתוח יכולות כתוצאה מהתפרצות המחלה.

 

עמידות: תפקוד אפקטיבי תחת תנאי דחק קשים.

 

גורמים מעצבי עמידות

 

1. גורמים סביבתיים התורמים לפיתוח עמידות:

מגורים מחוץ לבית של החולה.
יחס מכבד, אמפתי ומשתף של הממסד הפסיכיאטרי.
תמיכה חברתית וקהילתית ושימוש במקורת תמיכה.
תגובה אוהדת ותומכת של הסביבה.

 

2. גורמים משפחתיים התורמים לפיתוח עמידות:

 

תקשורת פתוחה ויעילה.
קרבה משפחתית ודאגה הדדית.
חלוקת עבודה ושיתוף פעולה.
מחייבות משפחתית.
תמיכה משפחתית.
גמישות.

.3  גורמים אישיים ואישיותיים התורמים לפיתוח עמידות אצל מטפלים בנפגעי נפש:

 

תחושת יכולת עצמית.
אופטימיות, ייעוד, משמעות ותכלית בחיים.
אחריות אישית.
תפיסת עולם מציאותית.
אוטונומיה אישית ולגיטימציה לנפרדות.

 

 

לסיכום

 

 

שינוי ומעברים בחיים הם מולדים, בלתי נמנעים והכרחיים.חרדה, מתח ותנודות במצב הרוח הם נחלת כולנו.
הטבע ברא אותנו שונים ביכולתנו להתמודד עם חרדה ולחץ. אך, כל אדם ממוצע מסוגל להתמודד בכוחות עצמו עם חרדתו ועם מצבי תסכול יומיומיים.

יכולת ההתמודדות שלנו מורכבת מהבעיה והתגובה עליה.

עלינו ללמוד אילו גורמים מגבירים ואלו מחלישים את יכולת ההתמודדות שלנו עם הבעיה.

שינוי הוא יחסי בלבד ומתרחש בהיקף מוגבל – ברגעי לחץ אנו חוזרים ומגיבים באותם דפוסים מוכרים ומושרשים בנו. אך, עלינו לזכור ש"כשלון" ברמות סבירות, הנו מרכיב חיוני בחיים.

ההתקדמות לשינוי היא "ספיראלית". אנשים מתקדמים משלב לשלב, אך לעיתים "מחליקים".

המשפחה היא מערכת מעגלית דינאמית השומרת על איזון. שינוי בפרט אחד במערכת גורר אחריו שינוי במערכת כולה. כל אחד משפיע ומושפע.

כאשר השינוי קשור במספר אנשים התהליך מורכב יותר. אנשים שונים נמצאים בשלבים שונים ביחסם לשינוי לכן, רמות שונות של שינוי ידרשו עבודה מורכבת יותר.

 

השארת תגובה