המפגש הטיפולי מתקיים במרחב שנרקם ומתקיים בו קשר.
במרחב זה נוצרים תנאים ייחודיים ונרקמת "ברית טיפולית".

מהי אותה "ברית"?, מהם אותם "תנאים" המאפשרים את קיומו של הקשר? ומהו אותו תהליך המתרחש בין אלו, הנוכחים בחדר?

במהלך שנות עבודתי צברתי ידע תיאורטי, ניסיון מקצועי, הבנות וכל אלו התגבשו לדרך ייחודית משלי "במעשה הטיפולי".
עבורי, המפגש הטיפולי הנו מפגש חי, הדדי ואוטנטי שמכיל התבוננות סקרנית, חסרת פניות, שיפוט או ביקורת.
זהו מרחב בו מתקיימים חומרים "קשים" ו"רכים", מזינים ומתסכלים, מכאיבים ומרפאים.

רגשות קשים כמו: אשמה, בושה, זיכרונות, טראומות, סודות, פחדים, אובדן תקווה ודרך מאיימים על כולנו ומחלישים את היכולת שלנו להתמודד ביעילות עם אותם קשיים.

הטיפול, מעניק סביבה מקבלת, אוחזת, (holding) אמפתית ומכילה בה ניתן קשב רב לקולו ולצרכיו של האדם, סביבה בה יפגוש מחדש האדם את כוחותיו, תכונותיו החיוביות, את עצמו חיוני, בעל בטחון, מאמין ונושא משמעות חיובית לחייו.
כמטפלת בנפש וביחסים אני מוצאת עצמי נרגשת ומודה על הזכות לבקר בעולמות הפנימיים של מטופלי.

המסע המשותף מפלס דרך מעבר ל"עריצותן" של התבניות המוכרות, מעבר "לחוף הזיכרון" שלאורכו אנחנו פוסעים, מעבר "למשקולות האבן" הכבדות של פצעי העבר.

בהתבוננות המשותפת נבנה קשר שיש בו חלקים מודעים וחלקים שאינם מודעים, חלקים נראים וגלויים וחלקים סמויים.
צלילים, מילים, מבט, תנוחת גוף, מבע פנים ועיניים, כל אלו ועוד מייצרים תקשורת עשירה שעולות ממנה תובנות, תחושות, רגשות, אסוציאציות, חלומות, מטאפורות, זיכרונות…שאלות ותשובות.

ההגעה אל "מקומו" של הזולת היא תמיד הדדית.

נגיעה באחר היא נגיעה בי ותהליך השינוי מתקיים במרחב תודעה משותף המכיל חומרים נפשיים ורוחניים של שניים שכרתו ברית למסע משותף.